הרוב תמיד טועה!! 

היו היה פעם, בארץ רחוקה, אי שם איפשהו במהלכה הרציף של ההיסטוריה אדם אלמוני שיצא בהצהרה קובל עם ועדה, הצהרה בסגנון של: "הרוב צודק" (מוכר?) ומאותה נקודה בהיסטוריה, מבלי לחשוב בהיגיון על אותה הצהרה תימהונית, כולנו חושבים, פועלים, מחליטים ומנהיגים את חיינו ואת חיי משפחותינו על פיה.
נחנו הולכים ללמוד דברים שכולם לומדים, כי כולם לומדים אותם, מדברים כמו שכולם מדברים, עושים מה שכולם עושים מבלי באמת לדעת למה או האם זה נכון עבורנו, ובמוקדם או במאוחר במהלך החיים אנחנו מרגישים שמשהו לא בסדר, משהו לא מרגיש נכון...ולא מצליחים להבין מה....

ברשותכם, אשמח לשפוך מעט אור על המצב.

מתוך אותה הצהרה היסטורית ספק מעניינת ספק תמוהה עולות 2 השאלות המתבקשות הבאות, הראשונה היא מן הסתם, האם האמירה הזאת נכונה? מבוססת? הגיונית? האם קיים כיסוי עובדתי תומך מאחורי אותה הצהרה? או בפשטות: האם זו האמת?
השאלה השניה שעולה היא: האם צריך להיות חכם גדול כדי להשפיע וליצור שינוי בתפיסה של בני האדם בעולם כולו?

נתחיל דווקא מהתשובה לשאלה השניה. החדשות הטובות הן שהתשובה לשאלה השניה היא: "לא! ממש לא צריך להיות חכם גדול כדי ליצור שינוי תפיסתי רחב" אם אותו אלמוני הצליח – כל אחד יכול! מהסיבה הפשוטה שהאמירה הזאת שנאמרה בזמנו על ידי אותו אלמוני מפוקפקת למדי משום שהיא נוגדת כל היגיון עובדתי ומבוסס, הגיון שבתכלס ובכל זאת כולנו מתנהלים על פיה, כי כשהרבה אנשים אומרים משהו, והם הרוב (כמותית) באותה קבוצת אנשים - הם כנראה צודקים וזאת כנראה, האמת.
זה מה שחשבנו עד עכשיו.

הכי מעניין לראות הוא, שכאשר מסתכלים בעובדות, בסטטיסטיקה, בתכלס שמראה באופן חד משמעי כי 96% מהאנשים בעולם מחזיקים 4% מהכסף בעולם ו4% מהאנשים בעולם מחזיקים 96% מהכסף בעולם!!!
 די נדהמים...אני ממש נדהמתי 4% מהאנשים בעולם מחזיקים ב96%- מהכסף בעולם! ממש כך!!

עכשיו ברור שכסף זה ממש לא הכל בחיים, כסף לא עושה אותך מאושר והאמת שהוא גם לא נועד לעשות אותך מאושר, כסף זה בסך הכל דבר מדיד, אפשר למדוד איתו דברים, כמו סרגל, "מה שלומך?", בוא נמדוד, בוא נספור את שלומך. הגיוני? אם אתה במינוס בבנק בטוח שיש לך עוד כמה בעיות בחיים, מבלי להכיר אותך הייתי אומר שהמצב הגופני/בריאותי שלך לא להיט ואתה לא בכושר שיא, מערכות היחסים סביבך יכולות להיות הרבה יותר טובות ממה שהן עכשיו ושאתה נוטה להתעצבן קצת יותר מדי או להרגיש עצוב או סתם חסר ערך ושקשה לך לקבל את זה אבל זה בסדר, אני מבין אותך לגמרי, היינו שם.
אם מקום אחד בחיים (שהוא כסף לדוגמא) אינו מטופח ומוקפד מבחינת המשמעת האישית שלנו – אם נרצה או לו נרצה זה מדביק ומזהם מקומות אחרים בחיים שלנו.

אבל תבין, לא יכול להיות אדם הסובל ממשקל עודף שהוא בעל הרגלי אכילה ומשמעת גופנית בריאה כמו שלא יכול להיות אדם עשיר שצבר את ממנו במו ידיו עם והוא בעל ערך עצמי נמוך.
היכולת לצבור כסף מצריכה אדם לפתח משמעת עצמית ברמה שונה מהכלל, הכרה בערך עצמי, שונה מהרמה הממוצעת בכלל, כושר ארגון וניהול ברמה מסוימת, בין אם זה ניהול של אנשים או ניהול של זמן, יכולות תקשורת ברמה מסוימת וביטחון עצמי ברמה מסוימת, בשונה מאד מהכלל. מכלול היכולות האלו שפיתח – הובילו אותו להיות עשיר ולא להפך.
יכולות שהן לצורך העניין הרבה יותר מפותחת משל הכלל או "הרוב" אם תרצו.

נכון כסף לא אומר הכל, אבל הוא אומר הרבה. וכולנו כבר מספיק חכמים ובעלי ניסיון בחיים האלה כדי להבין איך זה עובד, כשאזור אחד בחיים שלך לא עובד כמו שצריך - זה משפיע ישירות על כל שאר האזורים. הכל קשור להכל. הכל יחידה אחת בסופו של דבר.

אז איך אותם 96% מהאנשים שחיים בעולם, במצב של הישרדות כלכלית, חולי מתמשך, חוסר חיוניות ואנרגיה בשילוב רצון מתמיד לחזור למיטה, לנח, למוכר, לידוע, למשעמם, להעלם, לא להתמודד, רוב שחי בסבל מתמשך, רוב של אנשים שיודע לאהוב – אבל עם המון תנאים וחוקים שרק אם קיבלת בכולם ציון מצטיין – רק אז אותו רוב ירשה לעצמו להביע את אהבתו אליך, רוב שחי בחוסר שליטה על החיים שלהם, דוחה כל דבר אפשרי, עם מערכות היחסים מלאות כעס, תסכול, התפשרות ובעיקר תחושת פספוס, חוסר סיפוק מכל דבר, נטולי יכולת לאהוב באמת מבלי לפחד, לתת את כל כולם מבלי לחשוב פעמיים.

אז אני שואל, איך אותה קבוצה מאסיבית של בני אדם אשר באים משום מקום והולכים אל שום מקום, בלי מטרות, בלי כיוון, בלי שום תוכנית או תכנון מינימאלי לחיים טובים, איך אותה קבוצה של אנשים מנהלת לנו את כל מהלך קבלת ההחלטות בחברה שאנחנו חיים בה ואנחנו עוד מקבלים את זה בהבנה בהסכמה ובטבעיות כאילו זאת אמת מוחלטת, כי הרי כל דבר שאנו רואים, חושבים, מחליטים ועושים נמדד על פי קבוצה של אותם אנשים שלנצח יחיו על יד החיים ולא ממש את החיים.
אז מגיע שלב בחייו של כל אדם, במוקדם או במאוחר, שהוא מתעורר, הוא מרגיש שהוא לא באמת נוגע בכל הטוב שיש כאן, כלומר הוא כבר הבין שהטוב הזה נמצא, קיים בעולם, אבל תמיד ליד החיים שלו במקום בתוך החיים שלו שזה בעצם המקום הטבעי של הטוב הזה, טוב שרוצה להיות בתוך החיים שלו... אבל אותו אדם בסך הכל עשה מה שכולם עושים, מתוך כוונה טובה כמובן, להיזהר, להישמר, לא להפריע לאף אחד...לא להיות שונה, שחס וחלילה הם לא יפגעו...כי גם אף אחד אחר לא מתנהג ככה...למרות שאני מרגיש שזה הדבר הטבעי לעשות...אבל כנראה שאין מקום לטבעי שלי...אז אני יתנהג כמו הטבעי של השכנה שלי או של ההוא שיושב לידי בכיתה כי הם בטח יודעים הרבה יותר טוב ממני מה טוב בשבילי...וכולם חיים ככה.
הרי היתרון היחיד שיש להם, ל"רוב" הוא שהם הרבה, בכמות בלבד.
וכולנו שיננו היטב את המשפט הידוע: "זאת לא הכמות אלא ה..."
האם אתה שייך לקבוצה של הכמות או של האיכות?
החדשות הטובות הן שאתה יכול לבחור מחדש בכל רגע.

אם קראת עד לכאן כנראה שזה מסקרן גם אותך. כנראה שבמקום מאד עמוק בתוכך אתה שייך לקבוצה של האיכות, בין אם אתה חי ככה נכון להיום או שעדיין לא ,כי אחרת המילים הללו לא היו מגיעות אליך.
אם קרה אי פעם והרגשת שהרוב טעה אבל לא יכולת להגיד את זה בגלוי כי זה מפחיד להיות שונה, בולט, חריג, אז קודם כל רציתי להגיד לך שאתה לא לבד, ושאתה יכול להתנקות מאשמה או מכל תחושה של חוסר שייכות, כי בתכלס כולם מרגישים כמוך, רק אף אחד לא אומר, כולם יודעים עמוק בתוכם שהרוב לא טועה לפעמים, הוא תמיד טועה.

אם הרגשת שהמאמר הזה תרם לך אתה מוזמן להשאיר תגובה או לשתף את חבריך וחברותיך ברשתות החברתיות.

מניסיוני, המילים הללו תמיד מוצאות את הדרך למי שצריך אותן.

העביר/י את זה הלאה  :-)

לחץ כאן כדי לקבל תכנים המתעדכנים מדי יום, מאמרים, סטטוסים לפייסבוק ותמונות יחודיות עם ציטוטים מעוררי השראה בקבוצת הפייסבוק "השראה לעם" - כל מה שצריך זה לייק אחד וכל זה שלך בחינם!

סתם לחיות היום זה לא סתם. זאת אמנות.